נהוג כיום שהעזרה והסיוע הפיזיים והנפשיים ניתנים בעיקר לתינוקות וילדים בתחילת חייהם, שאינם מסוגלים עדיין לדאוג לעצמם. ישנם צעירים ומבוגרים שמתקשים למצוא כיוון בחייהם או שמתמודדים עם מקרים שמקשים עליהם ליישם זאת. גם למבוגרים ישנן מסגרות חינוכיות וכלי עזר שיוכלו לעזור להם במקרים קיצוניים או אפילו סתם כדי להפיג שעמום ולחוות חוויות חדשות.
כשם שבגן סייעת, מטפלים וגננת דרושים כדי לסייע לילדים וללמד אותם, גם חלק מהמבוגרים המתקשים למצוא תעסוקה או הבודדים מביניהם זקוקים לסיוע ולהכוונה מקצועיים. לשם כך דרושות סייעות ודרושים מטפלים או אנשי מקצוע המומחים לטיפול באוכלוסייה מבוגרת יותר. גם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים יכולים להיות לעזר, במקרים בהם המבוגר חווה טראומה פיזית או נפשית, או חווה קשיים וזקוק לאוזן קשבת או לפתרון.
כמו לילדים, גם למבוגרים יש מסגרות וחוגים לשעות הפנאי שלהם. אין גיל מאוחר מכדי ללמוד לשחות, לאפות עוגות, לרקוד ריקודים לטיניים או אפילו לצייר. בניגוד לילדים, שמטרת החוגים היא להעשיר את עולמם וללמד אותם כלים חדשים שיפתחו עבורם אופקים, אצל מבוגרים המטרה היא בעיקר כדי להפיג שעמום, להתמודד עם עומס החיים הבוגרים, לקבל פסק זמן מחיי המשפחה וגידול הילדים. כמובן שהמטרה יכולה להיות גם רצון להרחיב אופקים או לעסוק בתחביב ישן שלא היה פנאי או כסף להשקיע בו בילדות.
סיכום
זה נכון שבחיים הבוגרים יש פחות פנאי ופחות צורך ללמוד תחומים חדשים ולהעשיר את העולם, כיוון שמבוגרים כבר בעלי מסלול חיים מתוכנן ולעיתים גם מקובע. אין לרוב המבוגרים את החופש והתמימות שלילדים יש. מהצד החיובי, אפשר לקבל זאת כהרפתקה ולראות את הצדדים החיוביים, מבוגר יוכל לבחור מתי לפנות לסיוע ואצל מי, ולאיזה תחביב ירצה לפנות, וגם לדאוג למימון של שעות הפנאי בניגוד לילד שנמצא תחת השגחה וצריך לקבל את מרות הוריו או הדמויות החינוכיות הממונות עליו. כך או כך, בעולם העכשווי והמתקדם יש פתרון לכל גיל ושלב ויש מגוון של אנשי מקצוע ופעולות המקלות על החיים. אף פעם לא מאוחר.
