התמודדות עם בריחת שתן בגיל המבוגר מתבצעת בהיבט הרפואי והמנטאלי. מה גורם לתופעה, כיצד מזהים אותה ומה אפשר לעשות? הנה כל הפרטים
בריחת שתן היא תופעה שכיחה שמתאפיינת באובדן שתן בלתי רצוני. שליש מהנשים הבוגרות מעל גיל 40 סובלות מבריחת שתן לפחות פעם אחת בשבוע, בעוד 10% מהן סובלות מדליפת שתן חמורה שפוגעת בצורה דרמטית באיכות החיים. עם זאת, התופעה קיימת גם אצל גברים והסיכוי לסבול ממנה עולה עם הגיל.
בריחת שתן בגיל מבוגר מתרחשת בגלל פגיעה במערכת שמעניקה תמיכה לשופכה. כאשר המערכת נפגעת נותרות שלפוחית השתן והשופכה ללא תמיכה, והתוצאה הביולוגית היא דליפת שתן במאמץ. בנוסף, ישנם גורמים שמחמירים את המצב ובהם השמנת יתר, עישון ובעיות נשימה שגורמות לשיעול כרוני.
אבחון של דליפת שתן בגיל מבוגר כולל תשאול של המטופל וניסיון להבין מאיזה תסמינים הוא סובל. לאחר מכן ניתן לבצע בדיקות רפואיות שונות ובהן בדיקת שתן כללית, בדיקות ספציפיות לשלפוחית ואולטרסאונד של דרכי השתן לבדיקה האם יש התרוקנות מהירה של השלפוחית.
בהיבט הרפואי ניתן להצביע על מספר אפשרויות טיפול אפקטיביות עבור מצבים של בריחת שתן בגיל מבוגר. קודם כל, מוצרי ספיגה למבוגרים יכולים לשמש פתרון מיידי ומהיר ולאפשר חזרה מסוימת לשגרה. המוצרים מתאימים לצרכים של מבוגרים וניתן להשיג אותם במגוון רחב של מידות, גדלים ודוגמאות.
שנית, רצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע לגבי תרופות וטיפול כירורגי. הטיפול התרופתי מבוסס על הרפיית הדופן השרירי של שלפוחית השתן, חסימת או הפעלת קולטנים בדופן השריר והאטת התכווצויות להקלה בתסמינים של דחיפות, איבוד שתן והשתנה לילית. במידה והטיפולים התרופתיים השמרניים לא מועילים, ניתן להתחיל טיפול כירורגי. שיעורי ההצלחה עומדים על 80%-90% ולרוב ניתן להשיג ריפוי מלא של דליפת שתן במאמץ.
ההיבט הפסיכולוגי והמנטלי של התמודדות עם בריחת שתן בגיל המבוגר חשוב לא פחות מאשר ההיבט הביולוגי והרפואי. גיל 40 לא נחשב היום מבוגר וגברים ונשים כאחד מגיעים אליו בשיא אונם, אך תופעה של בריחת שתן עלולה לפגוע בביטחון העצמי ובדימוי שלהם. הפתרון במקרים כאלה הוא קודם כל להבין שמדובר בתופעה שכיחה ולהכיר בבעיה. לאחר מכן ניתן לשקול טיפולי פסיכותרפיה שמסייעים להשלים עם המחלה, התסמינים וההתמודדות איתה.
כמו כן, רצוי לערוך שינוי באורח החיים עוד לפני שהתופעה מחמירה בגילאים יחסית מאוחרים. כדאי לקבוע זמנים קצובים להטלת שתן, להפחית צריכה של משקאות עתירי קפאין, להפסיק לעשן ולהוריד במשקל. מומלץ להצטרף לשיעורי פיזיותרפיה של שרירי רצפת האגן ולתרגל את מנגנון הסגירה השופכתי. כל אחד מהתרגילים האלה מבוצע כיום באופן פרטני וניתן לשלב אותו עם פעילות גופנית רגילה כמו ריצה, הליכה או שחייה.
