שכיר העובד פרק זמן במקום עבודה מסוים, יכול לקבל החלטה אישית שהוא מעוניין להודיע על סיום העבודה במקום זה, עקב שיקולים שונים כמו העובדה שהשכר הוא נמוך, קבלת הצעת עבודה טובה יותר או כל סיבה אחרת.
כדי לבצע את הליך סיום העבודה באופן מסודר, על העובד להגיש למעבידו מכתב התפטרות רשמי המודיע על כך. העובד יכול לכתוב את הסיבות לכך וליידע את המעסיק על מועד סיום התפקיד בהתאם לדיני העבודה שנקבעו בנושא זה.
ההשלכות של הודעה זו הן שונות בכל מקום עבודה ובהתאם לכל תפקיד. במקרים רבים הדבר יוצר בור משמעותי בתהליכי העבודה כיוון שמדובר בעובד מרכזי בחברה ובמקרים אחרים, גם המנהלים הישירים לא היו מרוצים מתפקודו של עובד זה וגם הם שקלו לפטר אותו, כך שנושא סיום העבודה פתר בעיה לשני הצדדים.
דיני העבודה בנושא עזיבת מקום העבודה מעניקים אחריות הן לעובד והן למעביד במקרה מסוג זה. המעביד לא יכול לפטר את העובד ללא מתן ימי הודעה מוקדמת וזאת כדי שלעובד יהיה מספיק זמן כדי לחפש מקום עבודה חדש, כך שלא יישאר ללא פרנסה.
מצד שני, גם לעובד יש אחריות כלפי מקום העבודה, הוא לא יכול ביום אחד לעזוב כשאין לו מחליף שיבצע את תפקידו. חוסר של עובד המבצע מהלכים מקצועיים מסוימים יכול לגרום לצוואר בקבוק בפעילות השוטפת של החברה ולכן עליו להישאר ולהמשיך בעבודתו עד הגעתו של מחליף ואף להעביר לו חפיפה של העבודה במסגרת תפקיד זה. קיימים מקרים שבהם המעסיק מאפשר לעובד לא להגיע יותר למשרד וזאת בהסכמה בין הצדדים.
התחשיב של מספר ימי ההודעה המוקדמת מתבצע על פי שיטת התשלום לכל עובד, אם מדובר בעובד המקבל שכר גלובלי, או עובד המקבל שכר שעתי על פי כמות שעות העבודה בפועל שבהם עבד. ככל שהעובד עבד פרק זמן ארוך יותר, כך תגדל הכמות של ימי ההתראה מראש.
רוב המעסיקים פועלים על פי דיני העבודה במשק ועובד שעבד במקום עבודה מסוים במינימום לאורך 11 חודשים זכאי לדמי פיטורים. חשב השכר יכין את התחשיב על פי שנות העבודה ובנוסף לכך יתבצע גמר חשבון שכולל את פדיון ימי החופשה ותשלום יחסי של דמי ההבראה.
בהתאם לחוזה האישי שעליו חתם העובד כשהתקבל לעבודה, ישולמו לו כספים נוספים כמו בונוסים אם הדבר רשום בהסכם ההעסקה.
עובדים רבים שמחליטים להתפטר, מסיימים זאת בצורה מכובדת ותמיד משאירים פתח להתקשרות בהמשך, אם התנאים יתאימו לשני הצדדים. הרצון ההדדי הוא לא לסיים זאת אף פעם בטריקת דלת.
