מרבית העופות הם מונוגאמיים – זכר אחד ונקבה אחת.מינים אחרים הם פוליגאמיים – חיים עם זוגות רבים; במצב זה לזכר או לנקבה יש יותר מזוג אחד. בחלק מהמינים, הנקבה היא זו שבוחרת את הזכר עמו תזדווג, ולאחר התניית האהבים, בונה הנקבה קן ומקננת לבדה. הזכרים במינים אלו משקיעים מאמץ ניכר בניסיון להיבחר על ידי הנקבה. המשיכו לקרוא כדי ללמוד עוד אודות הטלה וקינון בציפורים.
עונתיות
עונת הדגירה והקינון בארץ מתחילה באמצע מרץ ומסתיימת בסוף יוני.
נקבה וזכר:
במינים מסוימים של ציפורים, הנקבה והזכר כמעט זהים זה לזה (נשר, בולבול ואחרים); במינים אלו, הזכר והנקבה משתתפים במידה שווה למדי בתהליכי בחיזור והקינון. בחלק מהמינים, נבדל הזכר מן הנקבה בגודל, צבע, כרבולת ומאפיינים נוספים – ובמינים אלו הזכר לרוב פעיל יותר בתהליכי חיזור וקינון, כמו גם השתלטות על טריטוריה.
תהליך החיזור
תהליך הקינון מתחיל לרוב בהשתלטות על תחום מחיה ובחיזור. פעולות אלו דורשות יצירת תקשורת שנעשית, לרוב, בשירה ובריקוד ובהפגנת צבעים ססגוניים, במידה שיש. תפיסת תחום המחיה גם דורשת תקשורת אל מול זכרים אחרים – כהבהרה שהשטח כבר תפוס ומצופה מהם "להתחפף" מהשטח ולחפש מקום אחר. הצבעוניות המופגנת של הזכר מאפשרת לו להציג תכונות מוצלחות – תצוגת צבעים בולטים, ריקוד סוער ושירה שאינה משתמעת לשתי פנים; מדובר על סימני תקשורת בעולם הציפורים המוכיח באמינות יתרה את יתרונותיו של הזכר המפגין אותם.
קן וקינון
עופות מטילים את ביציהם בקן לרוב; בקן זה הציפור דוגרת ומגנה על הביצים ועל צאצאיה בפני מזג אוויר וטורפים. לעתים הקן הוא בסך הכל גומה בקרקע או לא יותר משקע רדוד על מדף סלעי. לכל מין של ציפור יש מקום קינון וקן אופייני. את הקן בונה הציפור מחומרי בנייה מקובלים כגון: זרדים, ענפים דקים, שורשים עדינים, קש, רצועות עלים וחומרים צמחיים אחרים. ציפורים ממינים מסוימים בונות את הקן מבוץ. יש כאלו המסתייעות אף בקורי עכביש לטובת חיזוק מבנה הקן. על אף שה"כלל" המקובל בקרב ציפורים הוא בניית קן חדש בכל מחזור רבייה, ישנם סוגי ציפורים הדוגרות באותו קן.
הטלת הביצים מבוצעת בשעות הבוקר המוקדמות – בדרך כלל בשעת הזריחה. הנקבה בדרך כלל מטילה ביצה מדי יממה, כאשר מספר הביצים בכל הטלה משתנה ממין אחד למשנהו (נקבת הנשר מטילה ביצה אחת, בעוד מינים כמו החוגלה – עד כ-15 ביצים). מספר הביצים נע לרוב בין 3 ל-6. גם המקום הוא משתנה המשפיע על מספר הביצים המוטלות. כלל אצבע הוא שמספר הביצים המוטלות הולך ופחות ככל שמתקרבים לקו המשווה ביחס לקטבים. על כן, ציפורים בישראל מטילות פחות ביצים ביחס לחברותיהן באירופה. אחת הסברות היא כי היום הארוך בעונת הקיץ בארצות צפוניות יותר מגדיל את הסיכויים למציאת מזון המאפשר גידול מספר רב יותר של צאצאים.
בשונה מזוחלים, שאת ביציהם הם מטילים בפעם אחת ויחידה, רוב העופות מטילים ביצה בודדה ליום במטרה למנוע עומס על משקל גופם. יען, אנפה, ברבור וחסידה, כדוגמה, מטילות ביצה אחת כל יומיים; עיט צפרדעים ופרס, לעומתן, עשויות להטיל ביצה רק מדי ארבעה או חמישה ימים. בנוסף, לכל מין יש ציפור בצורת ביצה, צבע וגודל אופיניים.
