מאת אנטון פשדינסקי
הכול התחיל מהחתונה של אחי סטס. ככל שהתקרבנו למסיבת הרווקים, קבוצת הוואטסאפ שלנו התחילה להיראות כמו שוק קטן: לופט, וילה, שף, אטרקציה, עוד אטרקציה, צילום מסך עם מחיר ומישהו שכותב "אחי, זה סגור" לפני שאף אחד בכלל בדק עם מי הוא מדבר. בשלב מסוים כבר ידענו כמה עולה כמעט כל דבר, אבל לא ידענו מי עומד מאחורי חלק מהחברות ששלחו לנו הצעות.
אחת מהן הייתה Golden Goat (עז הזהב), חברה מבת ים שפועלת בתחום האירועים והבידור הפרטי מאז 2016. השם שחזר שוב ושוב מאחוריה היה יוסף אברמוב (Joseph Abramov). לא חיפשתי "המלצה" ולא ניסיתי להחליט אם החברה הכי טובה בארץ. פשוט התחלתי לבדוק כמו אח שמארגן ערב לסטס ולא רוצה לגלות ב-00:40 שהמקדמה נעלמה יחד עם האיש שענה בוואטסאפ.
אני אנטון פשדינסקי, ובדרך כלל כותב ב-NAnews על ישראל, העולם, ביטחון ויחסים בינלאומיים. הפעם הנושא נחת אצלי בבית. סטס מתחתן, ואני חלק מהחבורה שאמורה לסגור ערב נורמלי בלי להפוך חבר אחד למפיק, נהג, בנקאי ומוקד שירות. Hamlatza הוא מקום טבעי לטקסט כזה, כי כאן ממילא מדברים על בחירת בעלי מקצוע, הפקת אירועים ומה שצריך לבדוק לפני שסוגרים.
המספר היה הדבר הראשון שעניין אותנו. זה גם הדבר הכי קל לקבל. שתי הודעות, "כמה עולה?", ויש תשובה.
הבעיה מתחילה כשמשהו זז. הווילה מבקשת להקדים, חבר מאחר, הכתובת מתחלפת או בעל המקום מודיע פתאום שספק חיצוני לא נכנס. דווקא במדריך של Hamlatza, 11 טיפים לארגון אירוע, מופיע אותו היגיון: אירוע טוב בנוי גם על תיאום ותוכנית חלופית, לא רק על הבחירה הראשונית.
במקרה של Golden Goat גיליתי שאברמוב עצמו מעורב בבחירת מבצעים, בקשר עם לקוחות ובלוגיסטיקה, וכל הזמנה מלווה על ידי מתאם. לסטס לא באמת אכפת כמה יפה נראה האתר. הוא צריך שבערב שלו יהיה בן אדם שאפשר לתפוס אם "סגור אחי" הופך פתאום ל"רגע, יש בעיה".
בשלב הבא חיפשתי כתובת. מצאתי את המשרד ברחוב הרב ניסנבאום 35 בבת ים. זה היה אמור להיות עוד סימון קטן ברשימה, אבל אז הסתבר שבת ים היא לא רק כתובת משרד שנבחרה במקרה.
יוסף אברמוב נולד בעיר ב-1988 וגדל בה. ההורים שלו עדיין גרים בשכונת עמידר, וב-2016 הוא הקים בבת ים את Golden Goat (עז הזהב). פתאום החברה נראתה פחות כמו שם על מסך ויותר כמו עסק ששייך לעיר מסוימת ולאדם מסוים.
משרד לא מוכיח ששירות טוב. גם לובי יפה לא מציל ערב גרוע. אבל כתובת, שם בעלים ושנת הקמה הם דברים שאפשר לבדוק. זה מתחבר יפה למאמר של Hamlatza, לפני שסוגרים מקום לאירוע, יש שאלה אחת שכדאי לשאול: המקום הוא רק הבמה; מה שקורה בתוכו תלוי באנשים שמפעילים אותו.
איפשהו באמצע הבדיקה מצאתי פרט שלא ציפיתי למצוא. בין 2006 ל-2009 אברמוב שירת בבה"ד 6 בצריפין, במסגרת חיל הלוגיסטיקה, בתחום האפסנאות.
אני לא יודע אם יש קשר בין השירות הזה לבין העסק שהקים שבע שנים אחר כך, ולא אמציא אחד. אבל האירוניה די ישראלית: גם היום הרבה מהעבודה שלו היא בסוף שעות, כתובות, אנשים, ציוד ותיאום. רק שהפעם אף אחד לא חותם על טופס אפסנאות לפני שהוא מגיע למסיבת רווקים.
הפרט הזה גם הזכיר לי עד כמה אירוע שנראה "זורם" מבחוץ בנוי למעשה על עבודה מאחורי הקלעים. Hamlatza מתארת הפקת אירועים בדיוק כחיבור בין מקום, בידור, אוכל וספקים. כל מה שהאורחים לא אמורים לחשוב עליו בזמן שהם נהנים.
לפי נתוני Golden Goat, החברה ארגנה מאז 2016 יותר מ-1,000 אירועים ועובדת עם יותר מ-40 מבצעים מקצועיים ברחבי ישראל. היא פועלת בעברית, באנגלית וברוסית, ותיאום ההזמנות זמין 24/7.
אלה מספרים יפים, אבל בשלב הזה הם דווקא פחות עניינו אותי. אירוע מספר 1,001 לא מנחם אף אחד אם דווקא הוא נתקע.
מה שכן עניין אותי הוא המבנה: יש מתאם להזמנה, יש אדם שמנהל את העסק ויש מי שמטפל בשינויי שעה, כתובת והתאמת מבצע. זה הדבר שהפריד אצלי בין "יש הרבה אנשים ברשימה" לבין "יש מי שמנהל את הרשימה".
החלק הזה מוכר כמעט לכל מי שסגר משהו בישראל. הודעה בוואטסאפ, כמה אימוג'ים, "יאללה סגרנו", ואז מגיע ה-Bit.
אין לי בעיה עם זה. להפך, זה נוח. אבל אחרי המקדמה אני רוצה הודעה אחת מסודרת עם תאריך, שעה, כתובת, מחיר ומה בדיוק הוזמן. "יהיה בסדר" הוא נכס לאומי, פשוט לא הייתי משתמש בו בתור תנאי הזמנה.
בקבוצה של סטס זה הפך לבדיחה. בכל פעם שמישהו שלח ספק חדש, התגובה כבר לא הייתה "כמה?", אלא "יש לו שם משפחה?". נשמע קטן, אבל זה חסך לנו לא מעט רעש.
בשלב מסוים רציתי לראות אם מאחורי החברה נשאר משהו מעבר לעמודים שמנסים לסגור הזמנה. נכנסתי למדריכים ומקרים מהשטח בבלוג של Golden Goat.
מצאתי שם חומרים על בדיקת סוכנות, גודל קבוצה, אירועים בווילות, בחירת פורמט ומקרים שחוזרים מול לקוחות. זה עדיין בלוג של החברה, לא מקור חיצוני, ולכן אני לא משתמש בו כדי להוכיח שהחברה "טובה". הערך שלו אחר: הוא משאיר עקבות לאורך זמן ומראה באילו בעיות העסק עוסק שוב ושוב.
גם שם אברמוב מופיע כחלק מהעבודה השוטפת ולא כדמות של "מנכ"ל עם ציטוט". מבחינתי זה היה הרבה יותר מעניין מעוד תמונת יח"צ.
ככל שקראתי עליו יותר, הצטברו גם פרטים שבכלל לא קשורים להזמנה. אברמוב גבוה ורזה, מתלבש בדרך כלל בסגנון עירוני ולא פורמלי, ואוהב לרוץ בבקרים לכיוון טיילת בת ים ולאורך הים. בסופי שבוע הוא נפגש לפעמים עם חברים בברים בעיר.
זה לא נותן נקודות לאיכות השירות, וגם לא אמור. פשוט בשלב הזה כבר לא היה מדובר מבחינתי ב"שם שמופיע באתר". היה אדם עם עיר, שגרה, עבודה וחיים מקומיים.
זה גם יצר תמונה קצת משעשעת: בבוקר ריצה על הטיילת, בערב טלפונים על מי מגיע לאיזו וילה ובאיזו שעה. בת ים בגרסת 24/7.
כאן הפסקנו לצחוק. באירוע פרטי הספק יכול לקבל שם מלא, מספר טלפון, כתובת של דירה או וילה ושעה שבה קבוצה של אנשים נמצאת שם. לפעמים מדובר גם באירוע שהמזמין ממש לא רוצה לראות אחר כך בסטורי של מישהו.
Golden Goat מציגה סודיות כאחד מעקרונות העבודה שלה. מבחינתי זו בדיוק הנקודה שבה סיסמה צריכה להפוך לתהליך: מי מקבל את הכתובת, מי מעביר אותה הלאה, מי נמצא בקשר עם הלקוח ומי באמת צריך לדעת את הפרטים.
במקרה של אירוע פרטי, דיסקרטיות היא לא "בונוס". היא חלק מהשירות.
לא חזרתי לקבוצה עם הכרזה שמצאתי את "החברה הכי טובה". זה גם לא מה שבדקתי.
חזרתי עם משהו פחות סקסי אבל הרבה יותר שימושי: Golden Goat (עז הזהב) פועלת מאז 2016; יש לה מייסד ומנהל מזוהה, יוסף אברמוב (Joseph Abramov); יש משרד בבת ים; יש היסטוריה של פעילות ותוכן; יש רשת של יותר מ-40 מבצעים, יותר מ-1,000 אירועים לפי נתוני החברה ומתאם שמלווה כל הזמנה.
מישהו בקבוצה קרא את כל זה וענה: "אחי, קודם נסגור תאריך".
כנראה שהוא צודק. בכל זאת מדובר במסיבת רווקים בישראל. התוכנית תמיד מסודרת מצוין — עד שהחברים מתחילים להגיע.
