_1751363287.jpg)
אם יש משהו שאני יכול לספר נטו מניסיוני המקצועי, הוא שכל גיטריסט שרוצה להתפתח ולהגיע לרמה הבאה יודע שיש רגע שבו הטכניקה לבדה כבר לא מספיקה. זה הרגע שבו נגנים מבינים שבשביל להבין באמת את המוזיקה שמנגנים, צריך ללכת על ספר תיאוריה מוזיקלית איכותי שיפתח באמת את המוח בקטע המוזיקלי וממש יחבר בין הנקודות (בין מה שמנגנים לבין ההבנה התיאורטית מאחורי הביצוע והדרך בה הריפים, הסולואים, האקורדים והמלודיות נשמעים).
אז אחרי כמעט 30 שנות נגינה בגיטרה ובפסנתר, ולימוד עם מאות תלמידים בכל הסגנונות - מבלוז קלאסי ועד מטאל טכני - אני יכול לומר בביטחון: תיאוריה מוזיקלית היא לא המון חוקים יבשים, אלא השפה שמאפשרת לך להבין מה באמת קורה במוזיקה. כשמבינים לעומק את כל נושא התיאוריה המוזיקלית, ניתן לפעמים גם "לעבור על חוקים" – והכל – בשם האומנות.
תיאוריה מוזיקלית (מקורות טובים באינטרנט יציעו לכם קורסי אונליין מקיפים לתיאוריה מוזיקלית – מה שנקרא ספר תיאוריה מוזיקלית ), היא המערכת שמסבירה איך מוזיקה עובדת. זה כמו GPS למוזיקה. במקום להסתובב בחושך ולנסות לגלות דברים בניסוי וטעיה, יש לנגנים ומוזיקאים מפה ברורה שמראה להם בדיוק איפה הם נמצאים ואיך להגיע לאן שרוצים מתוך כוח השכלתי.
כשאני מלמד תלמידים ותלמידות חדשים, אני תמיד נותן להם את הדוגמה הזאת: "אתה יכול לנהוג מבלי לדעת קרוא מפות, אבל מה יקרה כשתרצה להגיע למקום שלא היית בו מעולם?" הדבר הזה שעכשיו יצא לי על הכתב לא פוסח על נגני גיטרה (ושאר מוזיקאים כמובן) - אתם יכולים לנגן ריפים ושירים שאתם יודעים בעל פה, אבל בלי תיאוריה מוזיקלית מסודרת, תתקשו ליצור משהו חדש או להבין למה דברים מסוימים נשמעים טוב ביחד (ולמה אחרים לא נשמעים טוב).
שאלות כמו: 'למה כדאי ללמוד תיאוריה מוזיקלית?', או למה בעצם כדאי ללכת על ספר לתיאוריה מוזיקלית – גם אם דרך האינטרנט, היא אחת השאלות הכי נפוצות שאני מקבל מתלמידים. התשובה פשוטה: כי זה באמת, והכי עם יד על הלב, הופך אתכם למוזיקאים טובים יותר בכל מובן.
כשאתה מבין איך אקורדים נבנים ואיך הם מתחברים זה לזה, פתאום אתה לא צריך לנחש איזה אקורד יבוא אחרי C מז'ור. אתה יודע שAm יעבוד מצוין כי זה האקורד היחסי, או ש-F יתן תחושה חזקה יותר. זה כמו ההבדל בין לבשל בלי מתכון לבין להבין בדיוק איזה טעמים משתלבים.
נניח שאתה בחדר חזרות עם להקה ומישהו אומר "בואו ננגן משהו בA מינור עם progression vi-IV-I-V". בלי תיאוריה, אתה תישאר עם פרצוף מבולבל. עם תיאוריה, אתה יודע בדיוק על מה הוא מדבר ויכול להשתתף בשיחה המוזיקלית.
ככל שאתה מבין יותר את המבנה של המוזיקה, כך האוזן שלך נהיית חדה יותר. אתה מתחיל לזהות דפוסים, להבין למה סולו מסוים נשמע כל כך טוב, ולחזות לאן המוזיקה הולכת.
לא כל ספר תיאוריה נוצר שווה, במיוחד לגיטריסטים. הרבה ספרים כתובים מנקודת מבט של פסנתר, וזה יכול להיות מבלבל כשאתה מנסה להחיל את זה על הגיטרה.
מניסיוני, הספרים הכי טובים הם אלה שמתחילים מהיסודות - מה זה תו, מה זה מרווח - ואז בונים עליהם בצורה הגיונית. חשוב גם שהספר יסביר לא רק מה ואיך, אלא גם למה דברים עובדים כמו שהם עובדים.
כשאתם כבר שולטים ביסודות - סולמות מז'ור ומינור, בניית אקורדים בסיסיים, מושגי מפתח ומעגל הקווינטות – אפשר להתחיל להתעמק ברמות מתקדמות יותר.
הבנת המודוסים פותחת עולם שלם של צבעים מוזיקליים. מה זה מודוסים? אלה בתכלס וריאציות על הסולמות שכולנו מכירים. כל מודוס נותן תחושה אחרת - דורי עם האופי המתוק שלו, מיקסולידי עם הטעם הבלוזי, פריגי עם האווירה הספק ערבית ספק ספרדית.
כשתבינו לעומק את כל נושא התיאוריה המוזיקלית, אתם גם תבינו שיש כמה סוגים של אקורדים, שלא לומר כמה סוגים של הולכות הרמוניות; תגלו שמעבר להרמוניה הקלאסית שמתבססת על הולכת קולות כפי שזו היתה ועדיין נהוגה במוזיקה הקלאסית, ישנה גם הרמוניית ג'אז, הרמוניה טונלית ועוד כמה חידושים שהמוזיקה המערבית הביאה לעולם.
הטעות הכי גדולה שאני רואה אצל תלמידים זה ללמוד תיאוריה רק בצורה אקדמית. תיאוריה צריכה להיות כלי עבודה, לא נושא למבחן (לפחות לתחושתי)
אני אומר להם בהרבה מקרים, ושוב – רק מתוך הניסיון המעשי שלי: "אחרי כל נושא שאתה לומד, קח את הגיטרה ונסה להחיל אותו.. למדת על סולם מינור הרמוני? נסה לכתוב מנגינה קטנה שמשתמשת באופי המיוחד שלו".
בסופו של דבר, ספר מקיף לתיאוריה מוזיקלית – או במילים אחרות: מקור אינטרנטי מהימן שמעניק קורס מקיף מתועד בוידאו שמסכם את התיאוריה המוזיקלית, ואפילו מציע מקורות אתר נלווים – כמו: מילון מונחים, תמיכה מקיפה בוואטסאפ ועוד - הוא השקעה שמשלמת דיבידנדים לכל החיים המוזיקליים. זה לא הופך נגנים לפחות יצירתיים או ספונטניים - להיפך, זה נותן להם יותר כלים להביע רגשות. וזאת האמת לאמיתה – בלי משחקים ונטו מתוך מומחיות בתחום וניסיון אישי של מעל 30 שנים בתעשיית המוזיקה הישראלית.
תיאוריה מוזיקלית שיושבת טוב טוב בראש, מאפשרת למוזיקאים לשחות כמו שחיינים אולימפיים בתוך ים של ידע שגם מביא איתו את סגירת-הפינות ברמת המיומנות על הכלי.
אני ממליץ לכל גיטריסט או גיטריסטית שרוצים להתקדם ברצינות ושלפר יכולות, להשקיע בלימוד תיאוריה מוזיקלית. זה לא משנה באיזה סגנון אתם מנגנים או מה הרמה שלכם, תיאוריה מוזיקלית היא המפתח ללהיות מוזיקאים מעולים, לא רק טובים.
קרדיט תמונה: גל דהן
