מי סיפר לכם שאיומים עובדים על ילדים???

מי סיפר לכם שאיומים עובדים על ילדיםאיומים הם למעשה לחיצה על כפתורים רגשיים של הילדים

כשאנו מנסים להשתמש באיומים כנגד הילד, כדוגמת "אם לא תעשה ככה – לא תקבל את זה...", או "אני עכשיו הולכת ואת תישארי כאן לבד..." אנו מפעילים למעשה טריגר לבהלה. כאשר מדובר בילד קטן, היקשרות הוא עניין חשוב ודי הישרדותי ובמידה שאנו מאיימים להיפרד ולנטוש את ילדינו (או דברים חשובים עבורו), אין דבר שמשפיע יותר. העניין משפיע על רובינו בצורה חזקה למדי ועל ילדים אף יותר מכך, בשל אפשר הבהלה המדובר.

בהלה זו חזקה אף יותר מהחשק להתנדנד, כך שסביר שהילד פשוט יעזור את המשחק או המגלשה וירוץ אחר הוריו. למעשה – מדובר בהחלפת רגש אחד ברגש אחר; במקום לרדוף אחר המתקנים או המשחקים, הילד ילד אחרינו. איומים הם למעשה לחיצה על כפתורים רגשיים של הילדים, שמוציאים מהם בהלה. חבל להבהיל סתם ילדים. זה לא באמת נותן שום דבר, מלבד יצירת בהלה. לא מדובר בפעולה קונסטרוקטיבית (בונה) עבור התפתחותו של הילד. אז הוא ירדוף אחרינו לזמן מה – ואז מה? לא חבל. נראה שכדאי ואפשרי לנקוט בדרכים אחרות. המשיכו לקרוא כדי ללמוד יותר.

 

אז למה אנחנו לוחצים על "כפתורים" אצל הילדים?

זה נובע מתוך כוונה, אמנם, לשנות את התנהגותם, אולם מלבד אותה התנהגות סוררת שאנו מעוניינים לשנות בילד, אנו גם מעוררים טריגר של בהלה ותסכול, כי אין מה לעשות – מדובר בעסקת חבילה. ככה המערכת המוחית של ילד עובדת. ואין מה לעשות, שכן התנהלות כזו, במצטבר, מביאה גם להצטברות שלו תסכול אצל הילד, מה שמתבטא במעשים לא נעימים שהוא יכול לבצע, למשל – להציק לאחיו הקטן. מדובר בתחושת בהלה שאינה מתחילה ומסתיימת רק ברגע באנו יוצרים אותה, אלא בתחושה שלרוב נותרת.

 

ברור שאנחנו הורים ואנושיים ולפעמים גם אנו חווים רגעים של תסכול; אחרי יום מתיש בעבודה לעתים עלינו להתמודד עם התנהגויות בעיתיות ומרגיזות של הילדה או הילד; אנו עשויים להגיב בצורה מעט תוקפנית, כפי שלא היינו מגיבים אם היינו רגועים יותר. התנהלות כזו באופן שאינו קבוע או עקבי יכולה להסתיים "בשלום", אולם אם אנו הופכים את זה לעניין קבוע, הרי שזה עשוי לפגום בתחושת הביטחון של הילד.

 

איומים עשויים פעמים רבות להיות יעילים, אולם כדאי להבין שמדובר בהשלכות הקשורות גם בתופעות לוואי, ככגון תסכול ובהלה – שאנו לעתים עשויים שלא להבין את הקשר ביניהם לבין התנהלותנו כהורים. התקשרות כזו בין הורים לילדים עשוי להביא להפרעות תקשורת שעשויות להמשיך לגילאים מאוחרים יותר, שכן ליבו הצעיר של הילד הוא בעל השפעה ניכרת על הלב הבוגר הבוקע ממנו.

 

שיתוף פעולה הוא בסופו של דבר המפתח ליחסים בריאים יותר בין הורים ילדים, אולם הדרך אינה תמיד עובדת באופן מיידי, אולם אם מבינים את המהות של העניין, אפשר להכניס יותר אלמנטים של חיבור ואהבה וכך ניתן להביא לקשר המלווה אותנו בהמשך החיים. ומה יותר טוב מכך?

 

ישנם מקרים קשרים יותר בהם הילד ממש אינו מעוניין לעזור ולהיפרד מהצעצוע האהוב או מהמקום בגן המשחקים שהוא כל כך אוהב לשחק בו. לעתים עלינו להקדיש תשומת לב לדרך שבה אנו עושים דברים, למשל – לפני שאנחנו מורים לילד לעזוב את מה שהוא עושה כי אנחנו צריכים ללכת הביתה, כדאי תחילה ליצור קשר עין ומה שנקרא – "לראות" את הילד ולהראות לו שאנחנו ממש איתו. התנהלות כזו תראה לילד שאנחנו שם איתו ושאנחנו בינים את הצורך והרצון שלו להישאר בסיטואציה. כך הוא מרגיש מוגן ואהוב יותר.

 

נושאים נוספים באתר "המלצה" שאולי יעניינו אתכם:

 

המלצות טיולים בארץ

 

פרסום עסקים חינם

 

טיפים לעסקים

 

פרסום עסקים

 

בלוג - כתבות מאמרים וטיפים בתחומים שונים

 

מתכונים מומלצים