גידול חרדון מזוקן כחיית מחמד

גידול חרדון מזוקן כחיית מחמדחרדון מזוקן (גם: דרקון מזוקן; Pagona בעגה המדעית) זהו סוג במשפחת החרדוניים; הוא מצוי במדבריות ומישורי אוסטרליה. לטאה מסוג זה חיה באוסטרליה ונפוצה במגוון בתי גידול, כולל מדבריות יבשים, חורשות אקליפטוס, ערבות עשב, ערבות מדבריות למחצה או מדבריות סלעיות וכל מה שביניהם. הוא מבלה את zמנו על עצים, על הקרקע וגם על עמודי גדרות.

 

אורך החרדון מגיע עד לכ-55 סנטימטרים, כאשר הזנב מהווה יותר ממחצית אורכו. צורת ראשו כמשולש. סביב צווארו יש מגן שבעת סכנה מתנפח ומקבל צורת זקן – כפעולה המיועדת להרתעת טורפים פוטנציאליים. בעורפו, בצווארו ובצידי גופו ישנם קשקשים קוצניים. זקן הזכר משחיר בעת החיזור ואילו צבע עורו משתנה מכהה לבהיר יותר. בטנו אפורה כהה וכתמים לבנבנים.

 

תזונה

חרדונים צעירים יש להאכיל בחרקים מדי יום, כאשר כמות מומלצת היא 7 – 10 יחידות ליום. חרקים מומחצים אלו צרצרים, תיקנים אפריקאים ותולעי קמח (החרדון הוא מסוגי הלטאות היחידים המסוגלים להיזון בעיקר מתולעי קמח). בנוסף, חשוב לדאוג לחרדון לאספקה יומיומית של ירק טרי, כמו גזר, פטרוזיליה, מלפפון, כוסברה, שמיר ועלי בייבי (לחרדון, כמו לאדם, עשוי להיות טעם אישי ויש לבדוק העדפה אישית).

חרדונים צעירים פחות נלהבים מירק (מזכיר במידת מה את אוכלוסיית בני האדם), אולם חשוב להזינם בהם על מנת שהתרגלו, כיוון שזהו מזון חיוני להתפתחותם. חרדונים בוגרים ניתן להזין בחרקים מדי יומיים, בכמות של 10 – 15 חרקים.

חשוב מאוד לזכור: לגבי חרדון בוגר - להוסיף למזונו פעמיים בשבוע אבקת סידן וויטמינים; לגבי חרדון צעיר – 3 – 4 פעמים בשבוע אבקת סידן וויטמינים. מדובר בעניין קריטי להתפתחותם ורווחתם של החרדונים.

 

חרדון מזוקן: התנהגות ומבנה חברתי

החרדון אוהב לבלות את שעות הבוקר בהתחממות תחת השמש המלטפת – במקומות גבוהים, לרוב. החרדון מצטיין בטיפוס על סלעים, גדרות ועצים. לעת צהריים מסתתר החרדון במקומות מוצלים. לעתים נאסף עם חבריו בקבוצה מצומצמת סביב מזון או מקום המתאים לשיזוף שמש מפנק.

במבנה של קבוצה ניתן להבחין בהיררכיה שבממלכת החרדונים: החרדון הבכיר תופס את המקום השווה ביותר עם הכי הרבה שמש בעוד שהאחרים מתמקמים אחרים, על-פי מעמדם. במקרה בו אחד מהחרדונים ה"נחותים" יותר קורא תיגר על המעמד של חרדון בכיר ממנו, מניע הבכיר את ראש מעלה ומטה מספר פעמים ומנפח את זקנו. בתגובה, מניע החרדון השני את אחת מרגליו הקדמיות. במידה שאינו עושה כן, הבכיר חוזר על תנועת הראש וניפוח הזקן ועשוי להתפתח קרב ביניהם.

 

ישנם סוגים אחדים של הנעות ראש חרדוניות, כאשר לכל אחד תפקיד שונה כחלק מהתקשורת התוך-מינית. זכר מניע רגל קדמית בתנועה מעגלית כסימן להכרתו בעליונות הזכר הדומיננטי. נקבה תעשה כן כרמיזה על רצון להזדווג. נקבה מעוברת תגיב לחיזורים בלתי רצויים של זכר באמצעות רדיפה אחריו וטיפוס על גבו.

 

רבייה

חרדון מגיע לבגרות מינית בחלוף שתי שנות חיים. החיזורים מתנהלים באביב. בתחילת הקיץ, מטילה הנקבה, בקן השקוע בחול, 16-10 ביצים. לאחר ההטלה, מכסה הנקבה את הביצים ומותירה אותן בלא השגחה. מוכרים מקרים בשבי, בהם נקבה שמרה בגופה זרע של זכר והחלה בהריון זמן רב לאחר שהופרדה מהזכר. התופעה אינה נדירה בקרב נקבות של מינים מסוימים בטבע. החרדונים הצעירים בוקעים בתום שלושה חודשים.

 

מעניין לדעת ש...

החרדון המזוקן פיתח מנגנונים חיצוניים ופנימיים לוויסות טמפרטורת הגוף; מנגנון ידוע אחד הוא יכולת שינוי צבע העור; מנגנון שני – יכולת ריצה על שתי הרגליים האחוריות.