חוק ההמלצות - מה זה בכלל והבעייתיות שבו

חוק ההמלצות משמעו שלאחר שהמשטרה מסיימת בחקירת מקרה כלשהו, אין היא יכולה להגיש לפרקליטות המלצה להגשת תביעה – אלא הפרקליטות מקבלת את התיק ומחליטה עצמאית.

חוק ההמלצות - מה הוא אומר 

החוק יוצר שני שינויים במצב הנוכחי של תיקי החקירות המועברים מהמשטרה לפרקליטות:

א. במקרים שבהם הפרקליטות או היועץ המשפטי ממנים פרקליט מלווה לחקירה (מקרים בהם התיקים לרוב רגישים במיוחד), המשטרה לא תוכל לצרף לחומר החקירה המלצה בנוגע לתשתית הראייתית או דיות הראיות להגשה של כתב אישום. ישנם עשרות תיקי חקירה רגישים אותם מבקש החוק להעביר את התיק הגולמי לפרקליטות.

 

ב. איסור פרסום ציבורי של עמדת המשטרה בנושא התגבשות התשתית הראייתית. הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2003 מנחה לאפשר למשטרה לפרסם, את סיכום החקירה, במקרים מיוחדים, כולל עמדת המשטרה בנושא התשתית הציבורית. לרוב מדובר במקרים עם עניין ציבורי מיוחד, כגון חקירות פקידים בכירים ואנשי ציבור, ברמה המקומית והלאומית. למעשה, קיימים עשרות תיקים מדי שנה לגביהם מקבל הציבור מידע רשמי על חקירות אנשי ציבור ואודות מה נחקרו.

 

ניתן לסבר את האוזן במילים והסברים אחרים בנוגע לחוק ההמלצות. חוק זה נולד במוחם הפעיל של נאמני נתניהו, עקב התיקים הנפתחים נגדו השכם וערב. אולם ניתן לצפות שדווקא נתניהו לא ייהנה מהחוק, לפחות בכל הנוגע לחקירותיו הנוכחיות. על-פי החוק, ייאסר על המשטרה בעתיד לפרסם סיכומי חקירות המנוהלים על-ידה, במסגרתם ממליצה על העמדה או אי-העמדה לדין של הנחקר. כך או כך, היועץ המשפטי לממשלה יוכל לקבוע כי בעלי תפקידים כלשהם בפרקליטות ובמשטרה יוכלו לפרסם המלצות כאלו. בנוסף, נקבע שבחקירות פשוטות – כאלו שאינן נוגעות באנשי ציבור או פשע – כן תוכל המשטרה לכלול המלצות בסיכום החקירה.

 

באופוזיציה השקיעו מאמצים רבים על-מנת לעכב העברתו של חוק ההמלצות. אולם החוק אושר בכל זאת ברוב המורכב מ-59 תומכים לעומת 54 מתנגדים.

 

חוק ההמלצות – מהי הבעייתיות שבו?

  1. החוק פוגע ביעילות הממשק בין המשטרה לפרקליטות וללא הצדקה עניינית כלשהי. בלא סיכום התיק, הפרקליטות תיתקל בקשיים במיפוי התיק ושימוש בממצאי המשטרה. כוח אדם מוגבל וזהה לא יסייע בקידום הטיפול בתיקים.

  2. זכות הציבור לדעת – חוק ההמלצות יוביל להרחקת מידע מהציבור. בפרקטיקה של ימינו, המשטרה מעבירה מידע אודות חקירות אנשי ציבור, על-פי הנחייתו של היועץ המשפטי לממשלה. כך מתאפשר לציבור להעריף את אישר הציבור הנחקר ולהבין האם כדאי להמשיך לרחוש לו אמון, בהתאם למידע רשמי המועבר מגורמי אכיפת חוק ולא מעיתונות. אפשר לראות זאת גם מהכיוון ההפוך – מקרה בו נגרם עוול לאיש ציבור. במידה שאיש ציבור נחקר במשטרה, שהחליטה לסגור את החקירה בשל היעדר ראיות תומכות – זוהי זכותו של אותו איש ציבור שהמידע ייחשף לציבור.

המשמעות היא שהמשטרה לא תוכל למסור המלצה בנושא החקירות בהן מעורב בנימין נתניהו, אלא אם הדבר יתבקש מהיועץ המשפטי לממשלה. גם במידה בו תתבקש המלצה על-מנת לגבש דעתו על החקירה – היא לא תוכל להתפרסם, וזאת לאחר התקפלותו של שר האוצר כחלון, שבעברו התנגד להחלת החוק רטרואקטיבית. כחלון טוען שמאז ומתמיד אמר כי חוק ההמלצות לא יחול על חקירות של ראשי ממשלה. הוא הוסיף כי הוא סומך על ניקיון כפיו של היועץ המשפטי לממשלה בחקירת ראש הממשלה.

 

מלבד מה שהתרחש בקואליציה, הצעת החוק עוררה התנגדות גם בפרקליטות ובמשטרה. שי ניצן, פרקליט המדינה ואביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, תקפו יותר מפעם אחת את הצעת החוק. ניצן, אשר נכח בשבוע שעבר בדיון שניהלה ועדת הפנים, טען כי לא רק שעליו לשמוע את המלצת המשטרה, אלא כי זה חיוני שישמע אותה.