במקורו, היה "הר ציון" שמו של הר הבית, הלוא הוא הר המוריה, אולם בימי הביניים הועתק השם למיקומו הנוכחי דרומית מערבית לעיר העתיקה ובסמוך לחומות. יש לו חשיבות רבה עד מאוד לכל הדתות המונותיאיסטיות של המזרח הקרוב, מה שהופך אותו למרתק ביותר ובעל מסורות רבות וארוכות שנים.
את המסלול מתחילים בשער ציון של חומת העיר העתיקה, שגם אם היא נראית כשער רגיל, הרי שמדובר במבנה שתוכנן תוך השקעה יתרה וחשיבה טקטית רבה. תוכלו להבחין בסימני הפגיעה של קליעי רובה סביב השער – שריד למלחמת העצמאות. מהמרפסת של השער נהוג היה להשליך חפצים כבדים ולשפוך שמן רותח על צבאות אויב בימי מצור על העיר.
מהצד החיצוני של השער תוכלו להמשיך דרומה על שביל האבו שממעל לחניון. ייתכן שתראו גמל בדרך וגם מוכר בייגלה מיובש למדי. לאחר צעדים אחדים תגיעו לפיצול שבילים, כאשר השביל הימני מוביל אתכם לפינה היפה והרומנטית של ירושלים, בה רצוי לבקר בשעות ליל – עם מבט לכיוון מנזר דורמיציון, בין חומות שבין שני צדי השביל. אפשר להמשיך לכיוון הכנסיה הקתולית דורמיציון מבלי לפנות ימינה. המשיכו עד שתגיעו למתחם קבר דוד.
מתחם זה הוא כנראה המבנה היחידי בארץ (ואולי גם על פני כדור הארץ כולו) בו מאוכלס בית כנסת בקומתו הראשונה, כנסייה בקומתו השנייה ומסגד על גגו של המבנה. שמרו על השקט, שכן אנשים מתגוררים במקום.
ישנו גג המכונה "תצפית הר הבית", כיוון שהיה זה המקום הסמוך ביותר לכותל ולהר הבית עד שנת 1967 – שנים בהן הירדנים שלטו בעיר העתיקה – כאשר הר ציון הסמוך היה תחת שליטה ישראלית כשרה למהדרין. על הגג, בסמיכות לצריח המסגד, ישנו חדר קטון עם כיפת אבן. אל חדר זה ניתן להיכנס כיום בשעות צהריים.
מדרום אפשר לחזות בטיילת ארמון הנציב ואילו בצידה השמאלי – את הארמון ששימש את הרברט הנציב הרבר סמואל ובימינו משמש כמטה האו"ם. בכיוון מזרח תוכלו לחזות בבית הקברות היהודי הכי עתיק שניתן למצוא – בהר הזיתים, כמו גם את מלון שבע הקשתות (אינטרקונטיננטל) שבמרום ההר. אוגוסטה ויקטוריה הוא המגד הנמצא מעט שמאלה משם, על גגו המשולש ולידם – מגדל האוניברסיטה העברית של הר הצופים.
משמאל למנזר דורמיציון יש מגדל פעמונים שלעתים ניתן לשמוע מהם צלצולים לקראת שעת התפילה. כיפת המגדל מזכירה את הכובע של השוטרים הבריטים ששרתו בזמנו בארץ ישראל.
יציאה ממתחם הדורמיציון תיקח אותנו אל חדר סעודתו האחרונה של ישוע (ובלעז: קנקולום). אולם זה, הסעודה האחרונה, זהו מבנה צלבני מן המאה ה-12. תוכלו להתרשם מהקשתות המרשימות ומה"מחראב" לכיוון העיר מכה – שהרי בעבר המקום היה מסגד.
מול הכניסה ישנו עמוד צלבני שעליו עיטורים בצורת עוף דורס כלשהו. נראה שעוף זה מסמל כאן את ישוע מנצרת, ואילו מאמיניו הם הגוזלים הנוגסים מבשרו למען ישרדו ויחיו.
על פי המסורת, ישב באולם זה ישוע בחג פסח האחרון טרם צליבתו. במקום זה נתן לתלמידיו ללגום מן היין שסימל את דמו ולנגוס מהלחם – המסמל את בשרו. ב-1966 ביקר כאן האפיפיור, שסייע לישראל לקבל את האישור לסלול כביש המוביל למקום מבריכת הסולטן – למרות הסמיכות הרבה לגבול הירדני של אז.
נושאים נוספים באתר "המלצה" שאולי יעניינו אתכם:
