בין שאתם מאמינים או לא מאמינים בעין הרע, לא תוכלו להתעלם מהעובדה שלא מעט אנשים ממהרים לענוד צמיד אדום על ידם, בבחינת "אם לא יועיל לא יזיק". כן הוא הופיע על ידיהם של רבים וטובים החל זמרים, שלקיות ושחקני על בעולם. לכל שלל הסלבריטאים הללו יש משהו אחד משותף, והוא צמיד אדום על היד נגד עין הרע. אז למה הם עושים זאת? מהיכן הגיע אלינו המנהג הזה ואיך הוא הושרש כאן? הנה כמה תשובות לשאלות הללו.
לאורכה של כל ההיסטוריה האנושית נטו רבים להאמין בקיומו המסוכן של "עין הרע". לא חשוב היכן הם התגוררו, מאיזו דת הם היו או לאיזו תרבות השתייכו. לרבים מהם הפחד האוניברסלי מפני כוח עליון חורש רעות מצא לו שורשים בתפילות, במנהגים, בחינוך וכמובן באמונות התפלות.
גם היהדות לא היתה יוצאת דופן כאן. פגיעת "עין הרע" היתה דבר ידוע, וגם כאן הסברה ביהדות היתה שיש ביכולת "עין הרע" להזיק ולפגוע באדם עד לכדי סכנת חיים ממשית. כמובן שמדובר גם בפגיעה אפשרית בפרנסה או בזיווג, בשלום הבית או בבריאות. אז נשאלת השאלה איך מתמודדים עם הרעה החולה הזו. לכך יש מסתבר לא מעט אמונות ומעשים הקשורים להסרתה.
לעין הרע אומנם אין איזכורים בתנ"ך או בשולחן ערוך, אך הקבלה בהחלט מתייחסת אליו. אם כי היא אינה מעודדת או מתייחסת לצמיד האדום. אז מאיפה הגיע דווקא הצבע האדום אלינו ולא הכחול שהוא הרבה יותר מקובל ביהדות (להזכירכם הטלית היא כחולה).
אולי בגלל שמדובר במשהו מיסטי יותר. כשהאדום הוא תזכורת לחוט השני שנחשב לצבע שיש בו יסודות מיסטיות, כמו בגדי הכוהנים בבית המקדש. בכל מקרה, לפי האמונה החוט האדום עצמו אמור להיות עשוי בדרך כלל מחוט צמר ארגמני דק. הוא נענד כצמיד או רצועה בשורש כף ידו השמאלית של הלובש. מאחר ובתאוריה הקבלית והיהודית מדובר בצד המקבל של החלק הרוחני בגופנו. הצמיד עצמו מסובב שבע פעמים, ועל האדם העונד אותו ליצור שבעה קשרים בו תוך אמירת תפילת צמיד הקבלה.
היהודים האורתודוקסים החרדים סולדים מהמנהג הזה, ורואים בו סוג של אמונה תפלה. אבל תלמידי קבלה מוצאים בו משמעויות רוחניות רבות.
מקורות תלמודיים
אלא שלא הכל כל כך חד וחלק, ולא מדובר רק ביסוד קבלי. עובדה, יש גם מקור יהודי לכריכתו של חוט אדום כסגולה המשמשת כנגד העין הרע. ניתן למצוא אותה בספר התוספתא שבתלמוד, המזכיר את המנהג הזה. אולם שם הוא מוזכר לשלילה ומובא כדוגמה לעבודת אלילים המאפיינת את האמוריים. מה שאומר כי הוא אסור על היהודים.
אולם, יש מי שקושרים בין השימוש בחוט האדום לבין המנהג להקיף את קברה של רחל אמנו בחוט אדום מתוך מטרה להגן עליו מפני עין הרע. מנהג אחר, שיכול להוות השראה הוא חוט הסיקרא, שהיה אדום אף הוא. החוט שהקיף את המזבח בבית המקדש, ודאג לחציצה בין הדמים העליונים לדמים התחתוניים.
כך או כך מדובר במנהג שהשתרש והגיע אל היהדות ככל הנראה מעמים אחרים שישבו באיזור. אולם אין חולק על העובדה שהשימוש בחוט אדום מסייע למי שמתקשה להתמודד עם מצבים בעיתיים. הוא גורם לו להרגיש מחוזק באופן פסיכולוגי, מה שבעקרון הופך אותו לחיובי. אבל מכאן ועד להפוך אותו לסגולה או לקמע שיגן עליכם מפני אנרגיות שליליות או קללות רחוקה הדרך.
