פרשת 'וישלח' היא אחת הפרשות היותר עמוסות במקרא. הפרשה הזו מתחילה במפגש בין יעקב לעשיו, ומסתיימת במותו של יצחק. המון נושאים נכללים בפרשה הזו וניתן למצוא בה יותר ממוסר השכל אחד, בהתאם לנושא שנבחר להתמקד בו. ניתן להתפלפל על הסדר הכרונולוגי של האירועים בפרשה, ועל המשמעות שיש לייחס למקומות המוזכרים בה. בפרט, בית-אל. אחד המקומות הקדושים ששמם רצוף בסיפורי בראשית. יש בפרשה הזו גם הרבה על יחסי אחים, על המורכבות הרבה שבהם. מערכת היחסים הסבוכה בין יעקב לעשיו, ולמולה, סיפור אונס דינה. בליבה של הפרשה העמוסה הזו, ניצב רגע מכונן אחד: הרגע שבו יעקב הופך לישראל. למה? איך? בגלל המאבק. בלילה לפני המפגש הטעון עם אחיו עשיו, נתקל יעקב בדמות מסתורית שמנסה לפגוע בו. הפעם יעקב עומד, ונלחם. הרגע הזה. הבחירה לעמוד במאבק. הוא הרגע שהופך את יעקב לישראל. האם יתכן, כי המאבק הוא לב הדבר? לכל אחד מאיתנו יש את המלאך שלנו שאנחנו פוגשים בלילה. לפעמים, יותר מאחד.
אם נשליך מן החוויה של יעקב, עבור תלמידים עם לקויות למידה, בוודאי כאשר אנו מדברים על עבודות ברמה האקדמית, שלא לדבר על עבודות סמינריון, הלקות היא המלאך שאיתו הם נאבקים בלילה. לקויות הלמידה מלוות את התלמיד מגיל צעיר, כפי שהמאבק עם עצמו, עם השאפתנות מחד והחשש מאידך, ליוו את יעקב כל חייו. לקויות למידה משפיעות על תחומים רבים בחיי התלמיד. לא רק על היכולת שלו ללמוד, אלא גם על יכולת ניהול הזמן, על היכולת לדחות סיפוקים, על היכולת למלא מטלות באופן עצמאי. באופן זה לקויות הלמידה משפיעות גם, באופן בלתי נמנע, על מערכות היחסים של התלמיד עם הסובבים אותו. יעקב היה צמא לאישור של יצחק. לאהבה שלו. לגאווה שלו. באותו אופן ילדים עם לקויות למידה צמאים לתחושת ההצלחה, לאישור של ההורים, של המורים. אלו, מצידם, עשויים לעיתים קרובות לשכוח כי לקויות הלמידה מקשות על הנער בלימודיו אף כי הוא משתדל מאד. הדרך הקלה עבור תלמידים רבים עם לקויות למידה, היא לברוח מן המאבק. לוותר על לימודיהם. אך יש כאלו שבוחרים לעמוד, ולהיאבק. להתמודד עם הקשיים הנלווים ללקויות הלמידה ולהתמיד בלימוד. אלו, יותר מכולם, מלמדים על עם ישראל.
ומוסר ההשכל הוא שיש ערך במאבק. גם אם אנחנו יוצאים ממנו בשן ועין – המאבק, הבחירה לעמוד במאבק, ולהשאר עומדים, היא זו שעושה אותנו. הסבל הוא לא חסר תוחלת. אם נבחר מתוכו למצוא את המשמעות: "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (פסוק כט).
